אירוע במשרד מתחיל כמעט תמיד כפשרה. האולם היה יקר, התקציב נסגר, ומישהו אמר שאפשר לעשות את זה אצלנו. ואז מתברר שאין במה, אין תאורה ואין מי שיגיד לאנשים לשבת. והשאלה הופכת ל"מה בכלל אפשר לעשות פה".
חלק מאירועי החברה שאני עושה קורים בחלל משרד, ואני יכול להגיד שזו לא פשרה. זה חדר אחר, עם יתרונות שאין לאולם ועם מגבלה אמיתית אחת. הטעות היחידה שאני רואה שוב ושוב היא לנסות להפוך את המשרד לאולם קטן.
מה המשרד נותן שאולם לא
- שליטה על הרעש. באולם או במסעדה יש מוזיקה, מלצרים וחדר שהוא לא באמת שלכם. במשרד אפשר לכבות את המוזיקה, לסגור דלת ולהחליט שעכשיו שקט. זה שווה יותר מבמה.
- האנשים כבר שם. אין נסיעה, אין חניה, ואף אחד לא מגיע באיחור של ארבעים דקות כי נתקע בפקק. זה כמעט האירוע היחיד שמתחיל פחות או יותר בזמן.
- חדר שהם מכירים. קטע שקורה ליד השולחן שמישהו יושב בו כל בוקר נשאר בזיכרון אחרת. באולם כולם אורחים. במשרד הם בבית, וזה משנה את מה שהם מוכנים לעשות.
ומה הוא לא נותן
שלושה דברים, וכדאי לדעת אותם לפני שסוגרים ספק. אין במה, אין תאורה שאפשר לכוון, ואין קו ראייה. שני הראשונים לא מפריעים לפורמט שאני עובד בו. השלישי הוא כל הסיפור.
איפה בדיוק לעשות את זה
ברוב המשרדים יש שלושה חללים אפשריים, ובדרך כלל אחד מהם מתאים:
- האופן ספייס. הכי נפוץ והכי בעייתי: עמודים, מסכים, שולחנות בשורות. מה שעובד זה לפנות פינה אחת ולעמוד בחצי עיגול מול קיר, ולא לסדר שורות כיסאות באמצע החדר.
- חדר ישיבות גדול. מצוין עד בערך 30 איש. הצורה כבר נכונה, יש דלת שנסגרת, והשולחן עוזר ולא מפריע.
- מטבח או מרפסת. הכי טוב לקלוז-אפ ולקבלת פנים, והכי פחות טוב לקטע מרוכז. אנשים עומדים, מחזיקים כוס ומסתובבים. זה מקום של קבוצות קטנות.
למה בכלל יש מופע בלי ציוד
לא בניתי מופע בלי במה ובלי תאורה כדי שיהיה נוח למארגנים. בניתי אותו ככה כי זה מה שעבד בחדרים שהופעתי בהם בפועל, ובעיקר במופע השבועי הקבוע שיש לי בתל אביב מאז 2023. מסעדה לא נותנת לך במה. היא נותנת לך רעש, אנשים שנכנסים ויוצאים, ותאורה שאי אפשר לשנות.
מופע שנבנה בתנאים כאלה עובר למשרד כמו שהוא. אין הקמה, לא מזיזים רהיטים, אין טכנאי, ואין חצי שעה שבה כולם מחכים שמשהו יעלה. אני מגיע מוקדם, מתחיל לעבוד בין האנשים, ומי שמארגן שומע את החדר מתעורר עוד לפני שהכרזתי על משהו.
איך בונים את הערב
- חצי שעה ראשונה של קלוז-אפ בין האנשים. הצוות מגיע לאט מהעמדות, מישהו עוד מסיים שיחה. מופע שמסתובב ביניהם לא צריך שכולם יהיו בחדר, ולכן הוא מתאים בדיוק לזמן הזה.
- ואז קטע מרכזי מול כולם. מול קיר אחד, בחצי עיגול, עשרים עד ארבעים דקות. כאן נכנסים הקטעים שאפשר לשלב בהם שם של מוצר, יעד או בדיחה פנימית של הצוות.
- ולא יותר מזה. אירוע במשרד הוא לא ערב באולם. שעתיים בסך הכל זה הרבה, ואנשים רוצים ללכת הביתה מהמקום שהם מגיעים אליו כל בוקר.
טעויות שחוזרות
- להכריז על מופע כשחצי מהצוות עוד בשיחות. עדיף לפתוח בקלוז-אפ, שלא צריך חדר מלא, מאשר להתחיל קטע מרכזי מול חדר חצי ריק.
- לסדר כיסאות בשורות. שורות הן צורה של אולם, והן יוצרות בדיוק את הבעיה שבמה הייתה אמורה לפתור. מי שמאחור לא רואה. חצי עיגול של אנשים עומדים עובד יותר טוב, וגם מרגיש פחות כמו ישיבת צוות.
- לשים את המופע אחרי הנאום הארוך. זה נכון בכל אירוע, וכתבתי על זה במדריך ללוח הזמנים של הערב. במשרד זה כואב יותר, כי אין תאורה שתסמן לאנשים שמשהו חדש התחיל.
ומה עם הקהל
עובדים בחדר שלהם הם הקהל הכי סקפטי שיש, וזה דווקא יתרון. הם מכירים אחד את השני, אף אחד לא בא כדי להתרשם, והם הגיעו כי אמרו להם לבוא. קהל כזה בודק ומנסה לתפוס אותך. וכשזה לא מצליח לו, ההפתעה גדולה יותר מבכל אולם.
בגלל זה גם התוכן לא חייב להיות גדול. בחדר שבו כולם מכירים את כולם, קטע שבנוי סביב אדם אחד מהצוות שווה יותר מכל דבר שצריך הגברה. באירועי חברה זה כמעט תמיד הרגע שנשאר.
שאלות נפוצות
צריך במה, תאורה או להזיז רהיטים?
לא. אין במה, אין תפאורה ואין זמן הקמה. צריך קיר אחד לעמוד מולו ומקום שכולם רואים ממנו. לקלוז-אפ בין האנשים לא צריך אפילו את זה.
אפשר לעשות את זה בצהריים ולא בערב?
כן. אין תאורה שצריך להחשיך ואין מסך להקרין עליו, אז אור יום לא מפריע. אירוע צהריים במשרד עובד בדיוק כמו ערב, ובדרך כלל הוא קצר יותר.
לכמה אנשים זה מתאים בחלל משרד?
הקלוז-אפ עובד בכל גודל, כי הוא קורה בקבוצות קטנות. הקטע המרכזי עובד מעשרה אנשים ועד אולם מלא, אבל מעל בערך מאה איש צריך מיקרופון, ובמשרד בדרך כלל אין.